שניב תעשיות נייר בע"מ נ' ישראל כפרי

פסק דין

1.ביום 13/05/08 הגישה התובעת תביעתה כנגד המנכ"ל לשעבר, לאחר שהתפטר ביום 13/11/07 (וסיים עבודתו בפועל למחרת), בה עתרה לסעדים כספיים (537,562 ₪), צו עשה וסעד הצהרתי.

התובעת חברה ציבורית העוסקת בייצור נייר על מוצריו.

הנתבע החל בעבודתו בתובעת בפברואר 2005 כסמנכ"ל תפעול ושיווק, לאחר שהתובעת רכשה ממנו פעילותו בתחום הנייר (שנעשתה תחת השם "אול טישיו", שכללה ייצוג בישראל של חברת SRL NIKO מאיטליה; "ניקו"). בינואר 2006 מונה הנתבע למנכ"ל.

בין הצדדים נחתם הסכם העסקה ("הסכם העבודה"; 30/03/2005).

הוברר לתובעת כי הנתבע קיבל מניקו, במהלך עבודתו אצלה, עמלות בסך 14,615 אירו לפחות (80,383.25 ₪; "העמלות") ובכך הפר חובת הנאמנות והגילוי (המוגברות) וביצע גניבה כלפי התובעת (כשהיא הזכאית להן), הפר הסכם העבודה ומעל באמונה, אינו זכאי לפ"פ ולהודעה מוקדמת (ודאי לא ל- 3 חודשים).

במהלך עבודתו הועמד לרשותו רכב במימונה (טויוטה קאמרי מ.ר. 73-400-59, שנת ייצור 2005 ובסך 205,743 ₪; "הרכב" כולל בכל ההוצאות לשימוש בו ואיבזורו) שנרשם על שמו (כמקובל אצלה משבעלי הענין בה שומרי שבת ולא רצו שרכב של התובעת יחלל שבת), אותו הותיר בידיו לאחר סיום עבודתו.

כך, הפקיד הנתבע בחשבונו סך 22,681 ₪ שהתקבל מחברת הביטוח בגין ת.ד. (לאחר שהתובעת נשאה בעלות תיקון התאונה במוסך 25,063 ₪), רשם המחאה לפקודתה (זמ"פ 31/01/2007) והורה לעוזרתו, הגב' אפרת מושייב ("מושייב") להניחה בכספת התובעת ולא להפקידה בחשבון עד להנחייה אחרת; כך הורה לה לא להפקידה, מספר פעמים בשנת עבודתו האחרונה ("ההמחאה").

ההמחאה פקעה ב- 31/07/2007.

משהודיע על התפטרותו ב- 13/11/2007 – לא התייצב עוד לעבודה.

הוברר לתובעת כי בתקופת ההודעה המוקדמת ולאחריה, פנה לאנשים וחברות, שלהם קשרי עבודה עמה, הציע להם הצעות מסחריות בתחום עיסוקה, שידלם להפסיק התקשרותם עמה וביקש לפגוע ברווחיה והכנסותיה, תוך הפרת התחייבויותיו בהסכם העבודה וחובותיו בדין.

נעשו ניסיונות לקבל הסברים וניתנו הזדמנויות לנתבע לתקן פעולותיו.

התובעת עותרת להשבת העמלות מניקו ולהורות לנתבע להעביר כל מסמך שבידיו הנוגע למכירות לניקו/כל חברה אחרת, בתקופת עבודתו בה, לתשלום דמי שימוש ברכב מ- 12/02/2008 (עת נדרש לכך; 34,892 ₪ למועד הגשת התביעה) וכן את שווי הרכב ליום התביעה (144,100 ₪) ובנוסף (בטעות צויין בתביעה בסעיף 85 סעיף 86.1, כשהכוונה היא לסעיף 84.1), צווים הצהרתיים בנושא העברת הרכב והבעלות בו לתובעת.

נתבקשו צווים המורים לנתבע להשיב לתובעת כל רכוש/ציוד נוסף שלה שבידיו ומתן צווים הצהרתיים לפיהם, אינו זכאי לשחרור הפיצויים והקרנות השונות וכי התובעת זכאית להם.

כן עתרה להורות לנתבע להשיב את הסכומים שקיבל בגין הודעה מוקדמת (156,000 ₪), נלווים לתקופה זו (39,856 ₪), פיצוי בגין הפרת ההסכם וחובת תום הלב (100,000₪) ומהסכומים הנתבעים להפחית תגמולי ביטוח שקיזזה (24,390 ₪), הפרשות לביטוח מנהלים בחסר משלא עודכן שכרו (15,900 ₪).

2.בכתב הגנתו (24/07/2013) ובכתב התביעה שכנגד דחה הנתבע טענות התובעת וטען כי התובעת הגישה תביעתה, שכן סרב לשתף פעולה בניסיונה להונות את רשות ני"ע ("הרשות") ולבצע עבירה פלילית (משהוברר שתשקיף לציבור שהוציאה התובעת, נכון ל- 31/12/2006, מוטעה בהתייחס למלאי, משחסרו 260 טון סחורה לעומת הרשום בספריה, ובכך העלתה את סך רווחיה, עניין שנודע לו ביולי 2007, כמו גם פעולת הסמנכ"ל ל"התאמת" ספירת המלאי לרשום בספרי התובעת; כולל לחצים שהופנו כלפיו לשת"פ ולהעלים מידע מהרשות) ובגין כך הודיע על הפסקת עבודתו, בנסיבות כאמור בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים.

הנתבע עוסק בענף הנייר מ- 1970 וזהו תחום מומחיותו; עובר לחתימת הסכם העבודה פעל באמצעות "אול טישיו אינטרנשיונל בע"מ" ("אול טישיו") וב- 01/05/2005 מכרה אול טישיו לתובעת את המוניטין ומשאיותיה, כשעותק מהסכם המכר נשאר במגירת שולחנו בתובעת ("הסכם המכר"). אין הוא זוכר אם הסכמתו להעברת זכות הייצוג נקבעה בהסכם המכר או ניתנה אח"כ. מוסכם כי התובעת זכאית לכל עמלה מניקו, שנוצרה אחרי 01/05/2005 (לחשבונות מ- 25/01/2005, 05/04/2005, 05/05/2005) אך התובעת אינה זכאית לעמלות בגין עסקאות שבוצעו טרם למועד זה .

ב- 13/11/2007, עת הודיע כי הוא נאלץ להתפטר כאמור, היה זכאי ל- 49.5 ימי חופשה ולאחריהם (מ- 22/01/2008) להודעה מוקדמת (עד 22/04/2008).

ב- 06/02/2008 ביטלה התובעת הדלקן לרכב ובסמוך, גם נותק הטלפון הנייד.

ניקו אישרה זכאות התובעת לעמלות. מעולם לא קיבל מניקו, במישרין או בעקיפין, עמלות/תמורה אחרת אחרי מועד זה (וקיבל 4,071.12 אירו באוקטובר 2004).